מבוא
מדי יום ביומו אנחנו נתקלים בהתנגדות אומות העולם ל”כיבוש הישראלי”, דהיינו להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. אציע הסבר לתופעה זו מנקודת מבט יהודית. לשם כך אתחיל מבראשית, מהפסוק הראשון בתורה האומר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”
מפרש רש”י: “אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב”ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו”.
הקושיות בהבנת פירוש רש”י
לכאורה רש”י אומר שהתורה מתחילה מסיפור בריאת העולם כדי לתת ליהודים נימוק נוסף בביסוס זכויותיהם על ארץ ישראל. אולם אם נתבונן, נראה שהבנה זאת של פירוש רש”י איננה נקייה מספקות.
כך לא ראינו שבני ישראל מפנים לגויים דברי רבי יצחק בספרי תנ”ך. יהושע, שופטים ומלכים לא פנה לעמים שישבו בארץ ישראל ולא ניסה להסביר להם כדברי רבי יצחק: כל הארץ היא של הקב”ה ואת ארץ ישראל הוא נתן לנו ולכן תעברו למקום אחר.
יתרה מכך. הרי בפרק הראשון של ספר בראשית מסופר על בריאת הארץ פעמיים, פעם אחת בסיפור על היום הראשון ובפעם השניה בסיפור על היום השלישי. רמב”ן (בראשית א, י’) מסביר שביום הראשון נבראו יסודות – דהיינו ביום הראשון נבראו שמיים וארץ כיסודות, כעולם הרוח ועולם החומר ואילו ביום השלישי נבראה הארץ – היבשה. אם כך, הרי גם דברי רבי יצחק היה צריך להביא בפירוש על היום השלישי בו נבראה הארץ – היבשה שחלק ממנה הקב”ה נתן לישראל. אולם רש”י מביא אותם בפירושו ליום הראשון וגם רמב”ן מביא את דברי רבי יצחק ורש”י בפירושו ליום הראשון.
וניתן לשאול עוד. לפי ההבנה הפשוטה של פירוש רש”י, התורה מתחילה מבריאות העולם על מנת שניתן יהיה להביא עובדה זו כנימוק מול הגויים. אולם גויים לא קיבלו את התורה. הם לא יודעים מה כתוב בה, ממה היא מתחילה. הם לא יודעים שמסופר בה על בריאת העולם ועל הנחלת ארץ ישראל ליהודים. ולכאורה, על מנת שנוכל להביא לגויים פירוש רש”י ודברי רבי יצחק, צריך קודם ללמד אותם תורה, לתרגם אותה לשפות שונות, לערבית בעיקר, ולהפיץ חומשים בין הגויים.
אולם אנחנו יודעים שזה לא נכון. היום בו תורגמה התורה ליוונית מוזכר בפרק אחרון, פרק שלושה עשר של מגילת תענית בו מפורטים ימי הצומות. נכתב בו: “בשמונה בטבת נכתבה התורה … בלשון יוונית, והחושך בא לעולם שלשה ימים”. שלושה ימים: ח’ בטבת, ט’ בטבת, י’ בטבת. כלומר השפעה השלילית של תירגומה של התורה ליוונית נמשכה שלושה ימים שבסופו של דבר הביאה למאורעות של יום י’ בטבת בו החל מצור על ירושלים.
וגם העובדה שהתורה תורגמה כבר אין בה כדי לשנות דבר. הרי כתוב: “(יט) מַגּיד דבָרָיו לְיַעֲקב חֻקּיו וּמִשְפָטָיו לְיִשְרָאֵל: (כ) לא עָשׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשׁפּטִים בּל יְדָעוּם הַלְלוּיָה” (תהילים קמז). וכתוב “גוי שעוסק בתורה חייב מיתה” (סנהדרין מט א; רמב”ם הלכות מלכים י,ט).
משימה של עם ישראל בעולם
אז מה אומר רש”י בפירושו? הוא אומר דבר מדהים! הוא אומר שהתורה נוסחה כפי שנוסחה על מנת שנדע איך לתקשר עם גויים וזה כבר מהפסוק הראשון! אך למה אנחנו צריכים לתקשר עם גויים ומתי?
“בּיָמִים הָהֵמּה אֲשׁר יַחֲזִיקוּ עֲשׂרָה אֲנָשׁים מִכּל לְשנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמר נֵלְכָה עִמּכֶם כִי שׁמַעְנוּ אֱלהִים עִמּכֶם” (זכריה ח כג). אז נהיה “ממלכת כהנים וגוי קדוש” (שמות יט ו). “ממלכת כוהנים”דהיינו יהיו יהודים ביחס לשאר עמים ככוהנים לשאר בני העם. כלומר על ישראל יהיה לקרב את העמים לה’.
כידוע הפטרה של פרשת השבוע תמיד קשורה לפרשה ומפרטת אותה. בהפטרה של פרשת בראשית בריאת העולם מוזכרת בהקשר הכרה במלכות ה’ ע”י הגויים ולא מוזכרת בה ארץ ישראל: “כֹּה-אָמַר הָאֵל ה’ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ …. ו אֲנִי ה’ קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם. ז לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת…. . יב וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה'” (ישעיהו מב).
מדוע יהודים צריכים להעיד לגויים? הרי גם הם מכירים שיש אלוקים למעלה ואולי יש קדושה בשמיים. אך גויים מסתכלים בעולם ורואים אותו כפי שהוא: חומרי ושפל. אין בו קדושה. בעיניהם העולם נחלק לשתיים: שמים ובהן קדושה ואלוקות והארץ ובה אדם וחומריות. לכן אצל גויים יש שתי גישות : התעלמות מוחלטת מקדושה והתמסרות לחומריות וגישה שניה: התנזרות, התעלמות מהעולם החומרי.
לעומת זאת בני ישראל נועדו לבשר לעולם שלא רק הנפש קדושה אלא גם הגוף. כדברי ירמיהו (כג, כד): “נְאֻם ה’ הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'”. בעיני גויים הגוף שפל וטמא. לעומת זאת, יהודים סבורים שגם את הגוף צריך ואפשר להכפיף לקדושה. לא במקרה אות הברית היא על האיבר אשר יותר מכל נתון לתאבות בשר. אך גם אותו יש להכפיף לקדושה.
גויים מודים שה’ מנהל את העולם, אך סבורים שהנהגתו לא מגיעה עד לקטנות. לכן קיום מצוות בעיניהם מיותר וקטנוני. מעניין שהם בקפדנות מקיימים את כללי הטקס בנוכחות המלכה. למה קיום מצוות נראה להם מיותר? משום שהם לא מודעים לנוכחות מלך מלכי המלכים.
“רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק” (במדבר כ”ד כ’).עמלק מבטא את הגישה של גויים לפיה ה’ על השמיים והארץ היא של בני אדם ולה’ אין עליה מקום. לכן קשה לעמלק קדושת היהודים. מדרש תנחומא (כי תצא י’) אומר שעמלק היה זורק את מילותיהם של ישראל כלפי מעלה ואומר: “בזה בחרת, הוי לך מה שבחרת”. בכך עמלק היה טוען שהקדושה רק בשמיים. שאין לה’ חלק בארץ. עמלק מונע חשיפת קדושה גם בארץ.
וכתוב : “יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה’ בַּעֲמָלֵק מִדר דר” (שמות י”ז ט”ז). מסביר החלבן (הרב חיים כהן), שמתוך 4 אותיות של שם הוי”ה, שתי האותיות האחרונות ו’ ה’ מבטאות את קדושת העולם הזה והם משמשות כס לשתי האותיות הראשונות של השם – י’ ה’ המבטאות את קדושת העולמות העליונים. עמלק מונע חדירת הקדושה לעולם הזה הוא שולח יד ומסתיר אותיות ו”ה (כס לאותיות י”ה – “יד על כס יה”), הוא מונע בכך איחוד השם הקדוש, מונע חשיפת קדושה בעולם החומרי הזה.
לכן כתוב בפסיקתא רבתי (יב – זכור): “כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם”. עמלק מונע איחוד השם, איחוד של י”ה עם ו”ה. ובעתיד לבוא ייעלם עמלק ואתו המחיצה בין חלק מהשם המבטא קדושת העולם הזה לבין חלק השם שמבטא קדושת עולמות העליונות. השם יהיה שלם – אחד.
ואז יהיה “ה’ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה’ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד” (זכריה יד ט).
וכתוב במשלי (ג ו): “בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ”. אפשר לקרוא את הפסוק גם כ”בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵ ה’ ו'”.ּ שתי אותיות אחרונות האלה ה’ ו’ הן שתי האותיות האחרונות בשם הוי”ה –מבטאות קדושת העולם הזה. כלומר בכל דרכיך דע את התגלות ה’ בעולם הזה.
דרך השפעת היהודים על אומות העולם
מהות היהודי בקיום תורה ומצוות. קיום מצוות תמיד מופנה לחומר ומביא לשינוי בעולם החומר. כתוצאה מכך החומר מתקדש בקדושת ה’. אולם בדרך כלל יהודים בקיום המצוות אינם נפגשים עם גויים. אז איך נשפיע על גויים, איך נאיר להם ואיך נעיד להם? וניתן לחדד את השאלה.
בספר כוזרי (א, כה) מסביר החבר “פָּתַח אֱלקים דְּבָרָיו אֶל הֲמון יִשְׂרָאֵל: “אָנכִי ה’ אֱלקֶיךָ אֲשֶׁר הוצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם” (שמות כ, ב), וְלא אָמַר: “אֲנִי בּורֵא הָעולָם וּבורַאֲכֶם”. וזה משום שבבריאת העולם לא היינו, אך ביציאת מצריים היינו ואחר כך נמסר מאיש לאיש בקבלה”.אך גויים – לא היו גם ביציאת מצריים ואיך יכירו את ה’ יתברך שמו?
התשובה של רש”י לשאלה זו: ע”י קיום מצוות ישוב ארץ ישראל ע”י עם ישראל. מצוות ישוב הארץ קשורות לתמציות של החומר, לעצם החומריות ומצוות אלה נוגעות לכולם. אותה המילה –”ארץ”, משמשת גם לתיאור עצם החומר וגם לתיאור היבשה, משום שהארץ היא, כפי שמסביר רמב”ן, תמצית החומריות. חלוקת הארץ נוגעת לכל הגויים. כפי שכתוב “בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ט כִּי חֵלֶק ה’ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתו” (דברים לב ח).
רש”י בפירושו ורבי יצחק מדברים על מצב אחרי שבני ישראל יחזרו לארץ ישראל. שאם יאמרו אומות העולם לישראל: “לסטים אתם”, הם אומרים להם: “כל הארץ של הקב”ה היא”, דהיינו “כל העולם החומרי של הקב”ה”. תשובה של יהודים היא על כל החומר: הקב”ה ברא את עולם החומר, מנהל גם את העולם הזה והוא נותן את האדמה, תמציות החומר למי שראוי בעיניו.
יוצא שלארץ ישראל ולמסירתה לעם ישראל תפקיד מרכזי בקירוב אומות העולם לה’, דהינו במילוי תפקיד כוהנים המוטל על בני ישראל. לכן הבטחת הארץ הייתה חלק מברית ה’ עם האבות. ויציאת מצרים הייתה יציאה לארץ ישראל. “ז וַיֹּאמֶר ה’ רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו. ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי” (שמות ג’).
מצוות על יישוב א”י הם לא רק מצוות עצמאיות אלא גם כלי לקירוב הגויים. בתת מודע אומות העולם מבינים זאת ולכן התנגדותם כה נחרצת לזכויות עם ישראל בארץ ישראל. למעשה כל העמים יושבים על אדמות שהם כבשו בכוח הזרוע. רק עם ישראל קיבל את אדמתו בדבר ה’. רק לעם ישראל יש קושאן מה’. והוא היחיד שזכותו על אדמתו מוטלת בספק. זכותו מוטלת בספק משום שהיא נובעת מקושאן מה’. למעשה מוטל בספק העיקרון שהארץ, החומר נשלטים ע”י ה’.
לכן החלק הארי של החלטות האו”ם דנות ב”כיבוש הישראלי”. נציבות האו”ם לפליטים רואה את מטרתה ביישוב הפליטים במקומות חדשים, בכך שהם יפסיקו להיות פליטים. נציבות זו עוסקת בכל הפליטים פרט לפליטים ערביים מארץ ישראל.
בפליטים אלה מטפלת סוכנות אונר”א אשר רואה את מטרתה בשמירת המצב, ובריבוי מספר הפליטים. אונר”א הנהיגה כלל שלא מיושם לשום פליטים אחרים. צאצאיהם של פליטים ערבים שנולדו מחוץ לארץ ישראל גם הם נחשבים לפליטים וערבים בעלי אזרחות נוספת ממשיכים להיחשב פליטים. תקציב אונר”א מגיע למחצית תקציב או”ם!
בפנימיות התנגדות הגויים להכרה בזכויות היהודים בא”י נובעת מהתנגדותם מלקבל מלכות ה’ בעולם הזה, בעולם העשיה, בעולם החומרי.
תפקידם של גויים בהתקדשות ארץ ישראל.
ויש קשר ישיר בין הכרה של גויים בהנהגת ה’ גם בארץ לבין קדושת ארץ ישראל. כידוע קדושת הארץ תלויה בישובה ע”י בני ישראל. פעמיים נתקדשה ארץ ישראל. בפעם הראשונה כשיהושע בן נון ועולי מצרים כבשו את ארץ ישראל. קדושה זו נתבטלה עם חורבן הבית ותחילת גלות בבל.
בפעם השנייה נתקדשה ארץ ישראל על ידי עזרא ועולי בבל. קדושה זו לא נתבטלה גם אחרי חורבן הבית השני והגלות. מדוע? מה ההבדל בין שתי התקופות? בפעם הראשונה, הארץ נכבשה ע”י כוח הזרוע בלבד ולכן היא נתבטלה לאחר חורבן הבית. אך בפעם השניה התיישבות היהודים הייתה בצו של כורש, דהיינו מתוך הכרת גויים בזכות היהודים בארץ ישראל. לכן קדושת חבל ארץ בו נתיישבו עולי בבל לא נתבטלה. חבל ארץ זו התקדש לעולם.
לכאורה עולה מכך שלעובדה שמדינת ישראל קמה לפי החלטת האו”ם, דהיינו הכרה של האומות המאוחדות, יש משמעות הלכתית כלשהי. וכאשר בעתיד לבוא אומות העולם יכירו בזכות עם ישראל בכל ארץ ישראל תתקדש כל הארץ לעולם ואז יהיה ה’ למלך בכל הארץ ביום יהיה ה’ אחד ושמו אחד.
זאב פרבר
מהדרשה שנאמרה בשבת בראשית ב ביה”כ “חומת שמואל” תשע”ד לעילוי נשמת אמי ז”ל